הפרקטיקה הזו של המדיטציה מצויה עמוק בתוך המסורת היהודית שלנו, עוד מימי הנביאים. הטכניקות השונות של המדיטציה וההשקטה שימשו את בני הנביאים להשראת שכינה והגעה לרוח הקודש. הרמב"ם בהלכות יסודי התורה והנצי"ב על פרשת בראשית מספרים על בני הנביאים, שהיו מתבודדים ושוהים בחבורות במשך שעות וימים, לשם הכניסה למצב של השראת שכינה. המשנה והגמרא במסכת ברכות מספרות על החסידים הראשונים, שהיו שוהים שעה אחת לפני התפילה. מסביר הרמב"ם, שבשעת השהייה הם היו ממתינים ומפסיקים השיחה והמחשבות. המאירי מסביר שהם היו מתעכבים, ליישב ולהשקיט מחשבותם. כל הביטויים הללו מתארים את התהליך של הכניסה להשקטה פנימית, שכיום אנו מכנים - מדיטציה.
